חמשת הסרטים שהכי השפיעו עליי

הבוגר (1967)
ליהוק אמיץ ומרשים של הבמאי מייק ניקולס שהלך נגד הזרם וליהק שחקן אנונימי שויזואלית לא התאים לתפקיד הראשי – דסטין הופמן. התפקיד יועד לרוברט רדפורד, שכן דמותו של בנג'מין בסרט היתה אמורה להיות דמות של בן למשפחה מהמעמד העליון בקליפורניה של שנות ה-60, בלונדיני עם עיניים כחולות. ליהוקו של דסטין הופמן נחשב אז נועז ובלתי אפשרי, אך בדיעבד התגלה כאחת מהברקות הליהוק הגדולות ביותר אי פעם. בסרט יש גם את פס הקול הבלתי נשכח של סיימון וגרפונקל והופעה בלתי נשכחת של אן בנקפורט על דמותה של Mrs Robinson.

 

אפקוליפסה עכשיו (1979)
אחד מסרטי המלחמה הטובים ביותר שנעשו, אם לא הטוב שביניהם. סרט ששינה הרבה בתפישת סרטי המלחמה שנעשו עד אז ואחד מאבני היסוד של אחד הבמאים הגדולים בכל הזמנים – פרנסיס פורד קופולה, איש חזון יוצא דופן שהצליח לעשות סרטים בני אלמוות שחוצים כל זמן. בכל פעם שאני נופל על הסרט הזה בערוץ הסרטים אין בי את היכולת להעביר ערוץ. יש בו משהו מהפנט ששובר חוקים ומפגני משחק מרשימים של מרטין שין ורוברט דובאל. סצנת תקיפת המסוקים עם רצונו של המפקד האמריקאי לגלוש על הגלים בזמן התקיפה היא אחת הסצנות החזקות והלא אופייניות לתקופה בה הוא נעשה.

 

חומות של תקווה (1994)
אני לא אשכח את ה"באזז" שהיה אז בכל שיחות בית קפה על כך שחייבים לראות את "חומות של תקווה", וחשבתי לעצמי "מה כבר זה יכול להיות, הרי ראיתי כל כך הרבה סרטי בתי כלא בחיים שלי. כמה שונה זה כבר יכול להיות?". לקחתי חבר טוב להקרנה יומית בקולנוע לב ת"א והבנתי מה זו גאונות אמיתית. לעשות סרט בז'אנר שכל כך הרבה סרטים נעשו לפניו ולהשאיר אבק בהפרש משמעותי לכולם. סרט יוצא דופן, עיבוד מושלם עם בימוי מרהיב ומפגני משחק מהמרשימים של טים רובינס ומורגן פרימן. סרט שהגדיר מחדש את המושג"Movie is all about the ending…" .

 

הטוב הרע והמכוער (1966):
בסרט "סינמה פרדיסו" רואים כמה הושפעה התרבות האיטלקית מהמערבונים האמריקאים, ואין ספק שכולנו הרווחנו מכך את "סרג'יו ליאונה", במאי גאון שייצר את המערבון הגדול בכל הזמנים תוך כדי שהוא מלהק שלושה שחקנים לא מוכרים יחסית לאז (קלינט איסטווד, אלי וואלך ולי ואן קליף שהחליף בדקה ה-90 את הנרי פונדה). מערבון ענק עם סיפור עוצמתי שמתנהל על רקע מלחמת האזרחים בארה"ב. סרט גדול בעיניי הוא סרט שהוא גם בלתי נשכח בתקופה שהוא נעשה, וגם בלתי נשכח לעיניים של מי שרואה אותו ארבעים שנה מאוחר יותר, ו"הטוב הרע והמכוער" הוא האבא של הסרטים הללו.
בן- חור (1959):
בקולנוע ת"א היו עושים פעם הקרנות יום שבת של סרטים ישנים. התמזל מזלי ואבא שלי לקח אותי ואת אמא שלי לצפייה באחד הסרטים הללו – "בן- חור". הייתי אז בן שבע אבל החוויה כל כך השפיעה עליי שאני מקפיד לראות את הסרט הזה לפחות פעם בשנתיים מאז. צ'רלטון הסטון, אחד מגדולי שחקני הבד האמריקאים של כל הזמנים, בסרט שעשוי בצורה יוצאת דופן, מבויים וערוך למופת. הסרט הזה בעיניי הוא הקולנוע במלוא עוצמתו ולא ראיתי מאז סרט תקופתי שבכלל מתקרב לרמתו.

מקווה שגם לכם יש סרטים שהשפיעו עליכם, ואם יש סרטים ברשימה הזאת שלא ראיתם – קדימה, זה הזמן.

באהבה,
נאור